בדרך כלל כשדנים בגורמים השונים שיכולים להוביל לבריחת שתן, נוטים להזכיר בעיקר גורמים פיזיולוגיים שונים כמו למשל היחלשות של שרירי רצפת האגן, לידה טראומטית, הגדלה שפירה של הערמונית ועוד.
למען האמת, אין בכך שום דבר מפליא, שכן דליפת שתן אכן לרוב נגרמת כתוצאה מבעיות רפואיות או משינויים פיזיולוגיים שונים המתחוללים במערכת השתן באופן ספציפי או כתוצאה מבעיות ושינויים מערכתיים שונים, המשפיעים על מערכת השתן בצורה עקיפה.
כמו כן, כאשר מזכירים באותו הדיון את המצב הנפשי, הרי שברוב המוחלט של המקרים מדברים על האופן שבו אי נקיטת שתן יכולה להשפיע על המצב הנפשי ולא על האופן שבו המצב הנפשי יכול להשפיע על בריחת השתן.
גם כאן אין כל סיבה לפליאה, שכן אי נקיטת שתן עלולה בהחלט להוביל לפגיעה קשה בדימוי העצמי, לירידה בביטחון העצמי ואפילו להוביל לתופעות נפשיות שליליות ביותר כמו לדוגמה חרדה או דיכאון. עם זאת, במאמר זה לא נרחיב על הגורמים הפיזיולוגיים לדליפת שתן או על האופן שבו אי נקיטת שתן יכולה להשפיע על המצב הנפשי, אלא דווקא על האופן שבו המצב הנפשי יכול להשפיע על הסיכוי לסבול מבריחת שתן.
בעיות פסיכיאטריות כגורם להרטבה משנית בילדים
עד לפני כמה עשורים הדעה הרווחת בקרב קהילת הפסיכולוגים שהתמחו בטיפול בילדים הייתה שהרטבת לילה ראשונית היא תוצאה של בעיות נפשיות. כיום כבר ברור לכל העוסקים בתחום כי לא זו בלבד שמדובר על טעות, אלא שבמידה ואכן קיימת בעיה נפשית, הרי שישנו סיכוי לא רע שהיא מהווה מעין תגובה משנית להרטבה ולא להפך.
עם זאת, במחקרים רבים שנערכו בשנים האחרונות נמצא כי ישנו קשר בין המצב הנפשי של הילד לבין הסיכוי שלו לסבול מהרטבת לילה משנית. הרטבת לילה משנית היא תופעה הבאה לידי ביטוי בחזרת ההרטבה לאחר חצי שנה לפחות שבמהלכה הילד נשאר יבש. במחקרים אלו נמצא כי ילדים שסובלים מהרטבה שניונית לוקים בבעיות פסיכיאטריות בשכיחות גבוהה יותר בהשוואה לילדים שלא חזרו להרטיב וכי הבעיות הופיעו לפני שחזרו להרטיב.
כשבחנו את הגורמים לחזרת ההרטבה בילדים שכבר הצליחו לשלוט במערכת השתן במשך שישה חודשים לפחות, נמצא כי הגורמים השכיחים ביותר הם הולדת של אח או אחות, גירושין במשפחה, אסון רב נפגעים או תאונת דרכים שחווה הילד. אי לכך, כאשר מנסים לברר מה הוא הגורם להרטבה השניונית בילדים, חשוב מאוד לבחון גם את האספקט הנפשי.
דליריום כגורם להשתנה
דליריום היא הפרעה הבאה לידי ביטוי בירידה ברמת ההכרה של החולה ביחס לסביבה שלו. מדובר על הפרעה נוירו פסיכולוגית היכולה להופיע בכל גיל שהוא, שנפוצה בעיקר בקרב בני חמישים ומעלה. הגורמים לדליריום רבים ומגוונים כשבין היתר מצב זה יכול להתפתח כתוצאה ממצב רפואי כללי כמו למשל אנצפלופתיה כלייתית או כבדית, כתוצאה משימוש באלכוהול, כתוצאה מזיהום חמור ועוד.
הדליריום מאופיין בערפול ההכרה, הפרעות תפיסה, פגיעה ביכולת ההתמצאות, שינויים חריפים במצב הרוח, פגיעה ביכולת הריכוז והזיכרון, נטייה להזיות ויזואליות, פגיעה ביכולת השיפוט ועוד. הפרעה זו נמשכת זמן קצר יחסית (בין מספר שעות למספר ימים בלבד) ומתאפיינת במהלך גלי במצב התודעה וההכרה, כלומר בהחמרה והטבה לסירוגין.
במהלך הזמן שבו החולה סובל מדליריום ישנו סיכוי גבוה מאוד לבריחת שתן, לרוב על רקע חוסר היכולת להגיע לשירותים בקלות כתוצאה מחוסר היכולת להתמצא במרחב וכן כמובן כתוצאה מהערפול התודעתי.
אצירת שתן פסיכוגנית
אצירת שתן פסיכוגנית יכולה להוביל באופן עקיף לדליפת שתן. מדובר על מצב שמוגדר כאצירת שתן על רקע הפרעה נפשית, בהיעדר סימנים למחלה נוירולוגית או למחלה בדרכי השתן כמו למשל חסימה מכנית של מוצא השלפוחית.
תופעה זו שכיחה יותר בנשים מאשר בגברים והאבחנה שלה מתבצעת על דרך השלילה. בספרות הפסיכיאטרית מוזכרים לא מעט מצבים נפשיים שיכולים להוביל לאצירת שתן מסוג זה כשבין היתר מדובר על פסיכוזה, היסטריה, מצב פוסט טראומטי לאחר אונס למשל ועוד.
במידה ומדובר על אצירת שתן מלאה, כלומר על הימנעות מוחלטת מהתרוקנות יזומה, ייתכן מאוד כי החולה יסבול מסוג של בריחת שתן הנקרא בשפה המקצועית אי נקיטת שתן גולשת. מצב זה בא לידי ביטוי בבריחת שתן עקב התמלאות יתר של שלפוחית השתן שפשוט לא מסוגלת לאגור עוד שתן ולכן השתן "גולש" ממנה החוצה דרך השופכה.
תרופות פסיכיאטריות
לסיום נזכיר עוד אספקט אחד חשוב הקשור להשפעה של המצב הנפשי על הסיכוי לסבול מבריחת שתן והכוונה היא לתופעות הלוואי של התרופות הפסיכיאטריות השונות.
רבים לא יודעים זאת, אך ישנן תרופות פסיכיאטריות רבות מאוד שיכולות לגרום לבריחת שתן באנשים שלא סבלו מעולם מבריחת שתן שכן ישנן תרופות כמו לדוגמה קלונאזפאם, שתופעות הלוואי שלהן עלולות לכלול בריחת שתן.
בנוסף לכך, יש לציין כי ישנן גם תרופות שגורמות לעלייה בתפוקת השתן, שלא גורמות לבריחת שתן באופן ישיר, אך בהחלט יכולות להגדיל את הסיכוי לדליפת שתן באלו המועדים לסבול מהבעיה. זוהי הסיבה לכך שכאשר מנסים להתחקות אחרי הגורם לבריחת שתן באדם הסובל מהבעיה, יהיה צורך לבדוק אילו תרופות הוא נוטל, בדגש על תרופות פסיכיאטריות ותרופות משתנות כמובן.
מעניין לגלות כי במקרים מסוימים די יהיה בהפסקת השימוש בתרופה הרלוונטית בשביל לטפל בבעיה באופן מלא.