דליפת שתן לא רצונית היא בעיה נפוצה ומביכה. חומרת המצב נעה בין דליפת שתן מידי פעם בעת שיעול או עיטוש, לבין דחף כה פתאומי ועז להשתין, עד שלא ניתן להגיע לשירותים בזמן.
כשבריחת שתן משפיעה על הפעילות היומית, יש להתייעץ עם רופא. רוב האנשים זקוקים לשינויים פשוטים באורח החיים או לטיפול רפואי המקל או עוצר את חוסר הנוחות בדליפת שתן שאינה רצונית.
הגורמים לדליפת שתן לא רצונית
בריחת שתן אינה מחלה, זהו תסמין העלול להיגרם כתוצאה מהרגלי יומיום, מצבים רפואיים בסיסיים או בעיות פיסיות. אובדן השליטה עקב הדחיפות עלול להיגרם כתוצאה ממצב של זיהום קטן או מצב חמור יותר של הפרעה נוירולוגית או סוכרת. בנוסף, גורמים אחרים עשויים להיות אחראים למצב:
- דליפת שתן כתוצאה מגודש – דליפת שתן עשויה להתרחש כתוצאה משלפוחית שאינה מרוקנת לחלוטין.
- דליפת שתן תפקודית – ליקוי גופני או נפשי מונע מאדם להגיע לשירותים בזמן. לדוגמא, במצב של דלקת חמורה, יתכן שלא ניתן להגיע בזמן לשירותים ולהסיר את הבגדים התחתונים.
- דליפת שתן מעורבת – לעיתים שילוב של מספר גורמים אחראים לבריחת שתן.
גורמים לדליפת שתן זמנית
משקאות מסוימים, מזונות ותרופות עשויים לגרום לדליפת שתן לא רצונית. הם מגרים את השלפוחית ומגדילים את נפח השתן. אלו כוללים:
- אלכוהול.
- קפאין.
- תה וקפה נטולי קפאין.
- משקאות מוגזים.
- ממתיקים מלאכותיים.
- מזונות עשירים בתבלינים, סוכר או חומצה, במיוחד פירות הדר.
- פעימות לב מוגברות ותרופות ללחץ דם, תרופות הרגעה ותרופות להרפיית שרירים.
- מינונים גבוהים של ויטמינים מקבוצת B או C.
דליפת שתן כתוצאה ממצב רפואי
בריחת שתן עשויה להיגרם כתוצאה ממצב רפואי הניתן לטיפול בקלות, כגון:
- דלקת בדרכי השתן – זיהומים עשויים לגרום לגירוי שלפוחית השתן, ולהוביל לדחפים עזים להשתין, ולעיתים לבעיות שליטה בסוגרים.
- עצירות – פי הטבעת ממוקם ליד שלפוחית השתן ופועל על עצבים משותפים רבים. צואה קשה ודחוסה ברקטום גורמת לעצבים אלו להתפרע ולהגביר את התכיפות במתן השתן.
תסמיני דליפת שתן לא רצונית
חלק מהאנשים חווים מידי פעם דליפות שתן קטנות, ואחרים מרטיבים את בגדיהם לעיתים קרובות. תסמיני בריחת שתן כוללים:
- דליפת שתן כתוצאה ממתח – חלק מדליפות השתן הלא רצוניות מתרחשות בהפעלת לחץ על השלפוחית באמצעות שיעול, התעטשות, צחוק, פעילות גופנית או נשיאת משא כבד.
- דחף להשתין – דחף פתאומי ועז להשתין, ולאחריו דליפת שתן לא רצונית. במצב זה אדם עשוי לחוות דחף להשתין לעיתים קרובות, כולל במהלך הלילה.
תסמינים וסימנים אחרים המעידים על דלקת בדרכי השתן המובילה לדליפת שתן שאינה רצונית כוללים תחושת צריבה במהלך הטלת שתן, ושתן מצחין.
אבחון ובדיקות
חיוני לקבוע את סוג בריחת השתן כדי לקבל החלטות טיפוליות נכונות. הערכה יסודית של רופא המשפחה מסייעת לקביעת הגורם המדויק לבריחת שתן. הרופא יתחיל עם בדיקת היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית יסודית. לאחר מכן, ובהתאם לממצאים, הרופא עשוי להמליץ על בדיקות שונות:
בדיקת שתן – מדגם השתן מסמן מצבי זיהום, עקבות דם או מומים אחרים.
מדידת שתן – המטופל מתבקש להשתין לתוך מיכל המודד את תפוקת השתן, ואז הרופא בודק את כמות שאריות השתן בשלפוחית, באמצעות בדיקת קטטר או אולטרסאונד. כמות גדולה של שאריות שתן בשלפוחית עשויה להעיד על חסימה בדרכי השתן, בעיה בעצבים או בעיה בשרירי שלפוחית השתן.
טיפולים ותרופות
הטיפול בדליפת שתן שאינה רצונית תלוי בתסמינים, חומרתם והגורם הבסיסי. שילוב טיפולים נחוץ לעיתים, והרופא ימליץ תחילה על מספר טיפולים שאינם פולשניים וימשיך הלאה לאפשרויות אחרות רק אם שיטות אלו נכשלות.
אימון שלפוחית השתן – עיכוב מתן השתן לאחר קבלת הדחף, והתחלה עם עיכוב במשך עשר דקות בכל פעם בה מתעורר הצורך להשתין. המטרה היא להאריך את הזמן בין הביקורים בשירותים, עד הגעה למצב של השתנה אחת לשעתיים עד ארבע שעות.
תזונה נכונה – יש להקפיד על צריכת נוזלים ומזון כדי להשיב את השליטה על שלפוחית השתן. מומלץ להימנע מאלכוהול, קפאין או מאכלים חומציים, לצמצם את צריכת הנוזלים, לרדת במשקל או להגביר את הפעילות הגופנית על מנת להקל על הבעיה.
תרגילים לשרירי רצפת האגן – תרגילים אלו מבוצעים לחיזוק השרירים וסיוע במתן שתן מלא. תרגילים אלו ידועים אף בשם תרגילי קיגל, הנחשבים לשיטות יעילות במיוחד לדליפת שתן שאינה רצונית.
גירוי חשמלי – אלקטרודות מוחדרות באופן זמני לפי הטבעת או הנרתיק כדי לעורר ולחזק את שרירי רצפת האגן. זהו טיפול עדין היעיל לדליפת שתן שאינה רצונית אך יתכן שיהיה צורך לקבל טיפולים רבים במשך מספר חודשים.
בהתאם לצורך ובהתבסס על השיפור בתסמינים כתוצאה משיטות טיפול אלו, הרופא יקבע טיפולים תרופתיים מותאמים אישית, אם שיטות אחרות לא טיפלו במצב.