האבחון של בריחת שתן מתחיל מתשאול מקיף, ויסודי של המטופל בנוגע לתסמינים מהם הוא סובל, תרופות שהוא נוטל, היסטוריה רפואית משפחתית, היסטוריה רפואית אישית ועוד. במהלך התשאול הראשוני על הרופא לנסות לאבחן גורמי סיכון מסוימים לדליפת שתן מסוגים שונים המהווים את מנת חלקו של המטופל. לאחר מכן, יש לבצע בדיקה פיזית שמטרתה לאבחן גורמי סיכון נוספים לסוגים שונים של בריחת שתן. במידה ומדובר על מטופלת, יש לבצע בדיקה גניקולוגית מלאה.

במידת הצורך ניתן לבצע בדיקות מתקדמות יותר כשבין היתר מדובר על בדיקת שתן כללית לאבחון של דלקת בדרכי השתן, בדיקה אורודינמית לבירור מצבה התפקודי של שלפוחית השתן, בדיקת ציסטוסקופיה לשלילת ממצאים לא תקינים בשלפוחית השתן ועוד. בגברים הסובלים מאי נקיטת שתן גולשת יש לבצע בדיקה של הערמונית.

לא אחת יידרש הנבדק למלא יומן השתנה מסודר במשך יממה אחת עד שלוש יממות. ביומן עליו לרשום נתונים כגון נפח הנוזלים שצרך, נפח ההשתנה בכל השתנה, שעות ההשתנה ועוד.

בדיקות נוספות המשמשות לאבחון האטיולוגיה של הבעיה הן למשל בדיקות דם (לאבחון של סרטן הערמונית או לאבחון של סוכרת למשל), מבחן שקילת פדים, בדיקת שארית שתן המבוצעת באמצעות אולטרסאונד, מבחן זרימה באמצעותו מפיקים תרשים גרפי של זרם השתן ועוד.