המרכז לטיפול בבריחת שתן

המידע המקיף והמקצועי ביותר בתחום בריחת שתן.

פנו אלינו לייעוץ בטלפון 074-7691173 או השאירו פרטים

בריחת שתן

בריחת שתן, אי נקיטת שתן או דליפת שתן היא בעיה שכיחה מאוד המופיעה בגברים ובנשים, ששכיחותה הולכת ועולה עם ההתקדמות בגילאים. האובדן הלא רצוני של השתן נחשב בראש ובראשונה לבעיה הגיינית וחברתית, אך יש להבין כי מדובר על בעיה שיכולה להוביל לפגיעה חמורה ביותר באיכות החיים של הסובלים ממנה.

כאשר שלפוחית השתן מתפקדת באופן תקין, היא מסוגלת לאגור שתן בצורה נאותה מצד אחד ולהתרוקן באופן רצוני ונשלט מצד שני. הפרעות שונות הגורמות לפגיעה ביכולת השלפוחית לאגור את השתן בצורה תקינה או להתרוקן בצורה תקינה, יכולות להוביל לאי נקיטת שתן.

מה הם הגורמים לבריחת שתן?

ישנו מגוון רחב ביותר של גורמים שיכולים להוביל לבריחת שתן. להלן כמה מהם על קצה המזלג:

אי נקיטת שתן תפקודית

בריחת שתן כתוצאה מחוסר יכולת להגיע לשירותים בזמן על רקע של נכות או בעיות ניידות מכל סוג שהוא. במקרים האלו שלפוחית השתן ומערכת השתן באופן כללי יכולות לעבוד בצורה מושלמת, אך החולים פשוט לא מסוגלים להגיע תוך זמן קצר לשירותים ונאלצים להתרוקן בדרכם לשירותים.

חסימת מוצא השלפוחית

חסימה של צוואר השלפוחית, אם בעקבות ערמונית מוגדלת ואם בעקבות צניחה של השלפוחית, יכולה לגרום לאי נקיטת שתן גולשת. סוג זה של בריחת שתן מתרחש בעקבות התמלאות יתר של השלפוחית.

פעילות יתר של שריר השלפוחית

בעיה זו נובעת כתוצאה מבעיה עצבית, הגורמת להפעלה של שריר השלפוחית ביתר, ללא קשר למידת המלאות של השלפוחית.

צניחה של אברי האגן

צניחה של שלפוחית השתן יכולה לגרום לסוג ספציפי של אי נקיטת שתן הנקרא אי נקיטת שתן במאמץ, הבא לידי ביטוי בדליפת שתן בעקבות עלייה בלחץ התוך בטני.

בעיות נוירולוגיות

ישנו מגוון רחב של בעיות עצביות שיכולות לגרום לבריחת שתן, החל ממחלות נוירולוגיות מתקדמות דוגמת פרקינסון, טרשת נפוצה או אלצהיימר וכלה בבעיות עצביות מקומיות בשלפוחית השתן.

מה הם התסמינים של בריחת שתן?

התסמינים של בריחת השתן משתנים בהתאם לאטיולוגיה של הבעיה. כך לדוגמה במידה ומדובר על אי נקיטת שתן במאמץ, התסמינים יהיו דליפת שתן בזמן עיטוש, שיעול, קיום יחסי מין או בזמן ביצוע כל פעולה שהיא שגורמת לעלייה בלחץ התוך בטני.

במקרים אחרים הבעיה יכולה לבוא לידי ביטוי מבחינה קלינית בדליפת שתן מדחיפות, כלומר בהופעה של צורך דחוף להתרוקן, המופיע ללא הכנה מוקדמת (לא באופן הדרגתי ומתגבר באיטיות).

חלק ניכר מהסובלים מבריחת שתן מתלוננים גם כן על כך שהם מתעוררים משנתם כדי להתרוקן, לעתים אפילו מספר פעמים במהלך הלילה. השתנה לילית או נוקטוריה יכולה לגרום לעייפות במהלך היום, קשיי ריכוז ואף לגרום לדיכאון. בריחת שתן עלולה לגרום להגבלה משמעותית בתפקוד, להוביל להימנעות ממפגשים חברתיים, להסתגרות בבית ולפגיעה חמורה בדימוי העצמי ובביטחון העצמי.

כיצד מאבחנים בריחת שתן?

האבחון של בריחת שתן מתחיל מתשאול מקיף, ויסודי של המטופל בנוגע לתסמינים מהם הוא סובל, תרופות שהוא נוטל, היסטוריה רפואית משפחתית, היסטוריה רפואית אישית ועוד. במהלך התשאול הראשוני על הרופא לנסות לאבחן גורמי סיכון מסוימים לדליפת שתן מסוגים שונים המהווים את מנת חלקו של המטופל. לאחר מכן, יש לבצע בדיקה פיזית שמטרתה לאבחן גורמי סיכון נוספים לסוגים שונים של בריחת שתן. במידה ומדובר על מטופלת, יש לבצע בדיקה גניקולוגית מלאה.

במידת הצורך ניתן לבצע בדיקות מתקדמות יותר כשבין היתר מדובר על בדיקת שתן כללית לאבחון של דלקת בדרכי השתן, בדיקה אורודינמית לבירור מצבה התפקודי של שלפוחית השתן, בדיקת ציסטוסקופיה לשלילת ממצאים לא תקינים בשלפוחית השתן ועוד. בגברים הסובלים מאי נקיטת שתן גולשת יש לבצע בדיקה של הערמונית.

לא אחת יידרש הנבדק למלא יומן השתנה מסודר במשך יממה אחת עד שלוש יממות. ביומן עליו לרשום נתונים כגון נפח הנוזלים שצרך, נפח ההשתנה בכל השתנה, שעות ההשתנה ועוד.

בדיקות נוספות המשמשות לאבחון האטיולוגיה של הבעיה הן למשל בדיקות דם (לאבחון של סרטן הערמונית או לאבחון של סוכרת למשל), מבחן שקילת פדים, בדיקת שארית שתן המבוצעת באמצעות אולטרסאונד, מבחן זרימה באמצעותו מפיקים תרשים גרפי של זרם השתן ועוד.

כיצד מטפלים בבריחת שתן?

הטיפול בבריחת שתן מתבצע באופן מדורג, כשבשלב הראשון ניתן הטיפול השמרני ביותר ובשלב הסופי ניתן הפתרון הרדיקלי יותר, קרי הטיפול הכירורגי. באופן עקרוני הטיפול מותאם למידותיו של כל מטופל ומטופל באופן אישי תוך התחשבות במידת החומרה של התסמינים, הגורמים לדליפת השתן, סוג דליפת השתן ועוד.

נהוג לסווג את הטיפולים השונים לארבע קבוצות להלן:

הטיפול ההתנהגותי

שינוי בהרגלי צריכת הנוזלים ובמועדי נטילת התרופות (בדגש על משתנים), הפחתה במשקל, הפחתה בצריכת קפאין ואלכוהול, תרגול פיזיותרפיה וטכניקות נוספות לחיזוק שרירי רצפת האגן, שימוש בפדים לספיגת השתן, שימוש במלחציים לפין ועוד.

הטיפול התרופתי

אנטיביוטיקה (לטיפול בדלקת בדרכי השתן), תרופות אנטימוסקריניות (לטיפול בשלפוחית רגיזה), תרופות ממשפחת SNRIs (לשיפור הטונוס של הסוגר), חוסמי אלפא ומעכבי 5 אלפא רדוקטאז (לטיפול בהגדלה שפירה של הערמונית), הורמון ADH (במידה ויותר ממחצית מנפח ההשתנה מתרחש בשעות הלילה) ועוד.

הזרקת חומרים לשופכה ולשלפוחית

הזרקת חומרים להרפיית השלפוחית דוגמת בוטוקס והזרקת חומרים לשופכה דוגמת בולקמיד לעיבוי השופכה.

ניתוח

קו הטיפול הרביעי הוא ניתוח לטיפול בבריחת שתן. ישנו מגוון רחב ביותר של ניתוחים לטיפול בבעיה זו כשבין היתר מדובר על ניתוח להתקנת משאבה על השופכה (המשאבה מאפשרת לשלוט על יציאת השתן באופן ידני), ניתוחים להרמת השלפוחית וקיבועה למקומה התקין לאחר צניחתה לקרקעית האגן, הסרת הערמונית במקרה של הגדלה משמעותית של הערמונית, ניתוח להגדלת שלפוחית השתן באמצעות לולאת מעי ועוד.

מאמרים מקצועיים