דליפת שתן במאמץ (אי נקיטת שתן במאמץ) היא מצב שבו מתרחשת בריחה או דליפה של שתן באופן לא רצוני במהלך עיטוש, שיעול, צחוק, מאמץ גופני, מעבר מישיבה לעמידה או בזמן ביצוע כל פעילות מכל סוג שהוא שגורמת לעלייה בלחץ התוך בטני.
מדובר על הגורם העיקרי לבריחת שתן בקרב נשים בין גיל שלושים לשבעים ונראה כי תופעה זו שכיחה גם בקרב גברים שעברו ניתוחים שונים בערמונית. מאחר ובעיה זו גורמת למבוכה ואף לבושה, ייתכן כי שיעורי הבעיה נפוצים הרבה יותר משידוע לנו.
מה הם הגורמים דליפת שתן במאמץ?
להלן הגורמים המרכזיים בנושא דליפת שתן במאמץ:
- בקרב גברים הבעיה מתרחשת בעקבות חולשה של שרירי הסוגר, כשבדרך כלל החולשה מתפתחת לאחר ניתוחי ערמונית מסוגים שונים, בדגש על כריתה נרחבת של הערמונית. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהניתוח גורם לפגיעה במנגנוני הסוגר הפרוקסימליים ולאחר הניתוח השליטה עוברת לסוגרי השתן החיצוניים, שלא אחת נפגעים אף הם. בעיה זו יכולה להתרחש גם לאחר טיפול קרינתי בסרטן הערמונית.
- דליפת שתן במאמץ בנשים מתרחשת בעקבות נזק נוירו מוסקולרי לשופכה ולשרירי רצפת האגן או בעקבות נזק אנטומי לצוואר שלפוחית השתן או לקיר הקדמי של הנרתיק. ככל הנראה המנגנון שבו שולטת האישה על דרכי השתן משלב מספר אלמנטים שחלק מהם עדיין אינם ידועים וכי דליפת השתן במאמץ נוצרת כתוצאה מפגיעה משולבת הכוללת פגיעה ברקמות רצפת האגן, שינוי ברקמות באזור שמתרחש באופן טבעי במהלך ההזדקנות, חוסר באסטרוגן, לחץ כרוני על רצפת האגן ועוד.
מה הם התסמינים של דליפת שתן במאמץ?
דליפת שתן במאמץ באה לידי ביטוי מבחינה קלינית בדליפה של שתן בעקבות עלייה בלחץ התוך בטני. במקרים מסוימים נדרשת עלייה משמעותית בלחץ התוך בטני על מנת לגרום לדליפה של השתן כמו זו המתרחשת במהלך הרמה של משקל כבד, אך במקרים החמורים יותר די יהיה בעיטוש או בפרץ צחוק בשביל לגרום לדליפה.
מעבר לדליפת השתן עצמה, ייתכנו תסמינים שונים הקשורים להתנהגות החברתית ולנפש של המטופל. כך לדוגמה חולים רבים הסובלים מדליפת שתן במאמץ נמנעים מביצוע פעילות גופנית, ישנם שנוטים להימנע ממפגשים חברתיים וכן ייתכן שהתופעה תגרום לנטייה להתבודדות והסתגרות בבית. בנוסף לכך, הלוקים בבעיה זו עלולים לסבול מדיכאון וחרדה. התסמינים הנוספים משתנים בהתאם לגורם שהוביל להתפתחות הבעיה.
כיצד מאבחנים דליפת שתן במאמץ?
מאחר וישנו מגוון רחב של בעיות שונות שיכולות לגרום לדליפת שתן ומאחר ולכל בעיה קיים טיפול שונה, הרי שלא ניתן לבנות תכנית טיפולית מתאימה ללא ביצוע של אבחנה מבדלת יסודית וללא בירור של הגורם לבעיה באופן המדויק והוודאי ביותר.
האבחון מתמקד במידת החומרה של הבעיה, בסוג הבעיה ובגורם לבעיה ומתבסס על נטילת היסטוריה רפואית מלאה ומפורטת ככל האפשר, בדיקה גופנית, בדיקות הדמיה ובדיקות מעבדה.
בדיקות עזר המסייעות לאבחון הבעיה הן הבדיקה האור ודינמית, שבה נאספים נתונים חשובים כמו למשל התכווצויות לא רצוניות של השלפוחית, חסימה במוצא כיס השתן או נפח השלפוחית וציסטוסקופיה, המאפשרת לאבחן גידולים או אבנים בשלפוחית השתן, לשלול היצרות של השופכה, להעריך את התפקוד השאריתי של הסוגר ועוד.
כיצד מטפלים בדליפת שתן במאמץ?
כפי שציינו, הטיפול משתנה בהתאם לגורם שהוביל להתפתחות הבעיה, בהתאם למידת החומרה של התסמינים ועוד, כשבאופן כללי הטיפול מותאם לכל מטופל ומטופל באופן אישי. הטיפול ההתנהגותי המהווה את קו הטיפול הראשון כולל בעיקר מתן הנחיות והמלצות הקשורות להרגלי החיים, ביצוע תרגילים לחיזוק שרירי האגן, ירידה במשקל, שימוש בטכניקת הביופידבק ועוד.
קו הטיפול השני כולל שימוש בתרופות שונות שמטרתן להביא להרפיית השרירים או להתכווצות של שרירי השלפוחית (בהתאם למקור הבעיה) ובמקרים החמורים יותר ניתן לטפל באמצעות הזרקת קולגן, סיליקון, טפלון, שומן או דם ממקור עצמי לתוך השופכה על מנת לגרום להיצמדות של רירית השופכה.
במידה ושאר הטיפולים לא הביאו להקלת התסמינים או לפתרון הבעיה, ניתן לשקול התערבות כירורגית. ישנם מספר ניתוחים המיועדים להביא מזור לסובלים מדליפת שתן במאמץ, כשבין היתר מדובר על Trans-obturator tape המבוצע בנשים, ניתוחי מתלה שונים, ניתוח להרכבת סוגר שתן מלאכותי שניתן להפעיל באופן חיצוני וכך לשלוט באופן ידני על מתן השתן ועוד.