דליפת שתן מדחיפות מהווה סך הכול חמישים אחוז מכלל מקרי דליפות השתן בקרב נשים. סוג זה של דליפת שתן מאופיין בדחף חזק להטיל שתן, כשבמקרים מסוימים המטופלת פשוט לא מספיקה להגיע לשירותים ומתן השתן מתרחש באופן ספונטני ללא שליטה.
בדרך כלל, סוג זה של בריחת שתן כולל גם בין היתר השתנה לילית והטיפול בו כולל בעיקר תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן ושימוש בתרופות, כיוון שאין לו פתרון כירורגי.
סוג אחר של דליפת שתן, נקרא דליפת שתן במאמץ ובו בריחת השתן מתרחשת כאשר מופעל לחץ תוך בטני. כך לדוגמה בסוג זה דליפת השתן יכולה להתרחש בזמן צחוק, שיעול, הרמת משא כבד, עיטוש ועוד.
דליפת שתן במאמץ מאוד שכיחה בנשים במהלך ההריון, אך בדרך כלל חולפת מאליה גם ללא כל טיפול מספר חודשים בלבד לאחר הלידה. כמו כן, סוג זה שכיח בעיקר בקרב נשים לאחר גיל ארבעים ונשים בגיל המעבר.
גם במקרה הזה קו הטיפול הראשון כולל תרגול פיזיותרפיה במטרה לחזק את שרירי האגן ואכן בקרב שלושים אחוז מהמטופלות ניכר שיפור משמעותי עד היעלמות הבעיה.
קו הטיפול השני כולל בדרך כלל הזרקה של חומרים שונים לשופכה במטרה לגרום להיצרות מקומית שתקשה על מעבר השתן באופן ספונטני ולא רצוני. טיפולים אלה גורמים להיעלמות הבעיה או לשיפור משמעותי ביותר בקרב חמישים אחוז מהמטופלות.
רק כאשר כל הטיפולים השמרניים נכשלו, יש לשקול לנסות להתערב באופן כירורגי.
ניתוחי TVT – הדור הראשון
ניתוח לטיפול בבריחת שתן המקובל כיום לטיפול בדליפת שתן במאמץ בנשים נקרא TVT. ניתוחים לטיפול בבריחת שתן הראשון מסוג זה בוצע בשנת 1996 על ידי אולף אולמסטן, מנתח שוודי שחולל מהפכה בתחום.
במהלך הניתוח מחדירים סרט סינטטי העשוי מחומר שלא נספג בגוף מתחת לצינור השתן דרך חתך המבוצע בנרתיק. הזרועות של הסרט עוברות מאחורי עצם הפוביס הממוקמת בתחתית הבטן וממשיכות דרך זוג חתכים המבוצעים בבטן התחתונה.
ניתוח לטיפול בבריחת שתן זה נמשך כעשרים דקות בדרך כלל ולאחר שהוא מסתיים, יש לבצע בדיקת ציסטוסקופיה כיוון שישנו סיכוי לניקוב של שלפוחית השתן. עד כה בוצעו יותר ממיליון ניתוחים מסוג זה והתוצאות לרוב טובות מאוד. עם זאת, ניתוח זה הוביל לסיבוכים קשים בשכיחות גבוהה יחסית בשל נוכחות המחטים בסמיכות לשלפוחית השתן ולאיברים נוספים הממוקמים בחלל הבטן.
ניתוחי TVT הדור השני – ניתוחי TOT
הדור השני של ניתוחי ה- TVT התפתח בתחילת שנות ה- 2000 על ידי מנתח צרפתי בשם עמנואל דלורם (2001) ומנתח בלגי בשם ז'אן דה-לבל (2003). הדור השני בוצע בצורה דומה לניתוחי הדור הראשון, למעט הבדל חשוב אחד – את זרועות הסרט הסינטטי שהוחדר בניתוח לא הוציא מתחתית הבטן אלא בקפל הירך. באופן זה הפחיתו בצורה משמעותית את הסיכון לפגיעה בשלפוחית השתן ובאיברים אחרים הממוקמים בחלל הבטן.
מאות אלפי ניתוחי דור שני בוצעו עד היום ברחבי העולם עם נתוני הצלחה מרשימים מאוד, אם כי ניתוח זה גרם לכאבי ירכיים בחלק ניכר מהמטופלות. כאבים אלו לרוב חולפים לאחר מספר ימים.
ניתוחי TVT – הדור השלישי
הדור השלישי של ניתוחי TVT בא לעולם בשנת 2006 והחידוש המרכזי שהביא עמו דור זה הוא שבמקום שקצות הסרט הסינטטי יוצאו מחוץ לגוף המנותחת, הפעם הם מעוגנים לשרירי דופן האגן. מאחר ואין צורך לבצע חתכי יציאה בסוג זה של ניתוחי TVT, ההחלמה מהירה יותר, הסיכוי לסיבוכים נמוך יותר ובנוסף המנותחות מדווחות על פחות כאבים ואי נוחות.
כיצד מבוצע ניתוח TVT?
ניתוח לטיפול בבריחת שתן מסוג TVT מהדור השלישי יכול להיות מבוצע תחת הרדמה ספינלית, כללית או מקומית. לצורך הכנסת הסרט הסינטטי המיוצר מפוליפרופילן, מבצעים חתך בנרתיק מתחת לקצה השופכה ובאמצעות מחט מיוחדת מחדירים את הסרט הסינטטי מתחת לאמצע השופכה. יש לציין כי הסרט לא נתפר או מעוגן למקומו באמצעים מלאכותיים. במהלך הזמן תיווצר במקום רקמת צלקת שתעגן את הסרט למקומו ביציבות.
במהלך הניתוח המנתח מבצע התאמה של הסרט, שכן סרט מתוח מדי יגרום לקושי בריקון השלפוחית בעוד שסרט רפוי מדי, יחטיא את המטרה לשמה בוצע הניתוח. לאחר שמוודאים כי אכן הסרט נמצא באזור הנכון ומתוח במידה הנכונה, תופרים את החתך דרכו הוחדר הסרט בנרתיק.