דליפת צואה או אי נקיטת צואה היא בעיה חמורה שגורמת לפגיעה משמעותית באיכות החיים של הסובלים ממנה. באופן כללי השליטה בסוגרים היא פעולה שנחשבת למורכבת יחסית, המורכבת משני אלמנטים מרכזיים: מערכת שרירי האגן ומערכת העצבים. לפיכך, פגיעה בכל אחד מהמרכיבים הנ"ל עלולה לגרום לבעיות בשליטה על ההתרוקנות.
הבעיה שכיחה בעיקר בקרב נשים מבוגרות, כשלפי ההערכות העדכניות ביותר נראה כי למעלה מעשרים אחוז מהנשים מעל גיל שישים סובלות מפגיעה מסוימת ביכולת השליטה על היציאות.
מה הם הגורמים לדליפת צואה?
בדרך כלל הגורמים לדליפת הצואה לא ברורים עד תום, אם כי לעתים ניתן לראות שבמהלך השנים נוצר מעין רפיון של שרירי הסוגר האנאלי. דליפת הצואה יכולה גם כן להיות תוצאה של היחלשות שרירי רצפת האגן אם כי במידה וזהו הגורם לבעיה, הרי שבדרך כלל אובדן השליטה יתרחש רק במצבי שלשול. הגורם השכיח ביותר המוביל לדליפת צואה הוא חבלה המתרחשת במהלך לידה רגילה.
החלק הקדמי של השרירים המקיפים את פי הטבעת ממוקם במחיצה הצרה יחסית שנמצאת בין החלחולת ופי הטבעת לבין הלדן ולפיכך במידה ונוצרים קרעים במהלך הלידה בתעלת הלידה, הרי שהם יכולים לגרום לפגיעה גם בשרירי פי הטבעת. כמו כן, מתיחת עצבים ברצפת האגן המתרחשת במהלך הלידה עלולה גם כן לגרום לבעיות בעצבוב של פי הטבעת ולהוביל לבעיות שליטה בסוגרים ולדליפת צואה.
לא אחת מתברר כי המקור לדליפת הצואה בפגיעה בפי הטבעת שנוצרה כתוצאה מחבלה כירורגית או תאונה. חבלה ניתוחית בפי הטבעת יכולה להתרחש למשל לאחר כריתת נצור, כריתת טחורים או ספינקטרוטומיה צדית.
מפאת קוצר היריעה לא נרחיב בנוגע לכל הגורמים האפשריים שיכולים להוביל לדליפת צואה, אך על קצה המזלג חשוב רק להזכיר עוד כי לעתים אי השליטה בסוגרים מופיע כבעיה משנית למחלות אורגניות הפוגעות בשרירי רצפת האגן כמו למשל על רקע נוירולוגי כגון מחלות עמוד השדרה או חבלות בעמוד השדרה.
מה הם התסמינים של דליפת צואה?
את מידת החומרה של דליפת הצואה ניתן להעריך בין היתר לפי ההסתמנות הקלינית שלה. להלן חמשת הדרגות של אי השליטה:
- שליטה מלאה ביציאות אך חוסר שליטה על פליטת הגזים.
- חוסר שליטה על פליטת הגזים ועל צואה רכה או צואה שלשולית בלבד.
- חוסר שליטה על פי הטבעת הבא לידי ביטוי בלכלוך של התחתונים.
- חוסר שליטה על היציאות המופיע רק בזמן מאמץ.
- חוסר שליטה מוחלט על היציאות.
במקרים מסוימים, דליפת הצואה תופיע במקביל לדליפת שתן, אך בהחלט ייתכן מצב שבו השליטה על השלפוחית תהיה מושלמת ואילו השליטה בפי הטבעת תלקה בחסר.
עוד יש לציין כי לא תמיד בעיות השליטה בסוגרים יופיעו בסמוך למאורע שגרם להן. כך לדוגמה פגיעה שהתרחשה במהלך הלידה יכולה להישאר א-תסמינית במשך שנים ארוכות, שכן שרירי האגן מסוגלים לפצות על הנזק. עם זאת, במהלך השנים עם היחלשות השרירים, הפגיעה שהתרחשה בלידה תבוא לידי ביטוי באופן קליני.
התסמינים הנוספים משתנים בהתאם לאטיולוגיה של דליפת הצואה. כך לדוגמה דליפת צואה מתרחשת למשל בקרב הסובלים ממחלות מעי דלקתיות ובקרב הסובלים מגידולים סרטניים שהצליחו לחדור לשרירי האגן. בקרב חולים אלה ייתכנו גם תסמינים כמו למשל כאבי בטן עוויתיים, אובדן משקל, חוסר תיאבון, הקאות, תת ספיגה ועוד.
כיצד מאבחנים דליפת צואה?
האבחנה של דליפת צואה מתבססת בראש ובראשונה על הסיפור הקליני של החולה. כמו כן, ניתן לבצע בדיקות מנומטריות שמטרתן לאמוד את רמת הלחצים הנוצרים בפי הטבעת ובחלחולת.
בדיקות אלו מאפשרות לרופא להבחין בין בעיה ממקור עצבי לבעיה ממקור שרירי וכן להבחין בין אי שליטה חלקית לאי שליטה מלאה. בכל החולים הסובלים מדליפת צואה יש לבצע רקטוסקופיה ובדיקה חלחולתית ללא יוצא מן הכלל.
במידה וישנו חשד לכך שהחולה סובל מדליפת צואה על רקע של חבלה בפי הטבעת, יש לבצע בדיקת אולטרסאונד של פי הטבעת, שכן בדיקה זו אמינה מאוד באבחון של קרעים בסוגר פי הטבעת.
כיצד מטפלים בדליפת צואה?
הטיפול בדליפת צואה משתנה בהתאם למידת החומרה של הבעיה ובהתאם לאטיולוגיה שלה. להלן הטיפולים המרכזיים:
- במידה ומדובר על אי שליטה קלה בלבד, ניתן להמליץ על תזונה דלת שארית ועל תרופות לעצירות. כמו כן, חשוב להמליץ למטופל להתחיל לתרגל טכניקות לחיזוק שרירי הסוגרים. במידה והבעיה מופיעה רק בזמן שלשול, הרי שחשוב לתת טיפול המיועד ספציפית עבור השלשולים.
- בחלקה הגדול פעולת סוגרי פי הטבעת ושרירי האגן מתבצעת באופן עצמוני, ללא תודעת המטופל או תשומת הלב שלו. על מנת לחזק את המודעות לשרירים ולסוגרים ניתן לעשות שימוש בטיפול ביופידבק, המספק מידע מילולי, או חזותי בנוגע לפעילותם של השרירים.
- עיבוי הסוגר הפנימי על ידי הזרקת חומרים כימיים לשריר הסוגר נחשב גם כן לטיפול שמרני, אם כי בדרך כלל הבחירה בו מבוצעת רק לאחר כישלון הטיפולים האחרים שהוזכרו לעיל.
- במקרים בהם ברור מעבר לכל צל של ספק כי המקור לדליפה של הצואה הוא נזק שנגרם לשרירי הסוגר, הרי שאין מנוס מלשקול את ההתערבות הכירורגית שמטרתה לתקן את הנזק בניתוח. ישנם כמה ניתוחים, כשבין היתר מדובר על ניתוח לשחזור סוגר פי הטבעת, ניתוח לתיקון קרע קדמי בשריר הסוגר החיצוני, ניתוח למתיחת השריר הפובורקטליס ועוד.