שלפוחית רגיזה הוא השם העממי שניתן למצב רפואי הנקרא פעילות יתר של שלפוחית השתן (Overactive bladder). מדובר על בעיה הבאה לידי ביטוי בהפרעות ביכולת אגירת השתן בשלפוחית השתן, שכתוצאה מהן מתעורר דחף עז ופתאומי להתרוקן.
בעיה זו מופיעה הן בנשים והן בגברים והשכיחות שלה עולה ככל שמתקדמים בגילאים. עם זאת, הבעיה יכולה להופיע גם באנשים צעירים.
לפי ההערכות העדכניות ביותר, נראה כי לפחות שלושים וחמישה אחוז מהאוכלוסייה של בני הארבעים ומעלה סובלים מתופעה זו וכי מתחת לגיל ארבעים, השכיחות של הבעיה נעה בין חמישה לשבעה אחוז בלבד. חלק מהסובלים משלפוחית רגיזה חשים בושה בשל הבעיה ממנה הם סובלים ונמנעים מלגשת לקבלת טיפול. זוהי הסיבה בגינה הנתונים המדויקים של התופעה אינם ידועים.
מה הם הגורמים לשלפוחית רגיזה?
ישנו מגוון רחב של גורמים שיכולים להוביל לשלפוחית רגיזה. להלן כמה מהם על קצה המזלג:
- נגע נוירולוגי מרכזי – מחלות שונות שפוגעות באונה הקדמית עלולות להשפיע על מידת השליטה בשלפוחית השתן. חולים שסובלים מהיסטוריה של ניתוח באונה הקדמית או של מפרצת מוחית שנפרצה וחולים הסובלים מגידול מוחי עלולים לאבד במידה זו או אחרת את היכולת לתפוס באופן קוגניטיבי את ההתרחבות של השלפוחית המתרחשת באופן הדרגתי. כמו כן, בעיות תפקוד של השלפוחית נפוצות בקרב החולים במחלת פרקינסון.
- נגע עצבי-שדרתי – במקרים מסוימים כאשר חוט השדרה נפגע, החיבורים הסינפטיים עוברים תהליך של התארגנות מחדש במערכת העצבים המרכזית. תהליך זה יכול לגרום לסיבי עצבים מסוימים להפוך לרגישים יותר באופן משמעותי ללחץ מכני ולהפגין רגישות מוגברת לפולסים חשמליים. בעקבות זאת, החולה עלול לסבול מפעילות יתר של השלפוחית.
- בעיית שרירים – שינויים במבנה של השרירים החלקים השולטים על השלפוחית יכולים להתרחש כתוצאה מתהליכים פתולוגיים מגוונים, כשבדרך כלל מדובר על סיבות חסימתיות או עצביות.
- בעיות חסימתיות – פעילות יתר של שריר השלפוחית ממקור לא ידוע (פעילות יתר אידיופטית).
- מחלות כרוניות – בין היתר מדובר על אי ספיקת לב, דלקות מפרקים, הפרעות שינה כרוניות, סוכרת ועוד.
מה הם התסמינים של שלפוחית רגיזה?
השלפוחית הרגיזה יכולה לגרום להופעת מגוון רחב של תסמינים שיכולים לבוא לידי ביטוי במגוון רחב של דרגות חומרה. בין היתר מדובר על התסמינים הבאים:
- תחושה של צורך דחוף להתרוקן, שאינו קשור בהכרח למידת המלאות של שלפוחית השתן.
- השתנה לילית (התעוררות מהשינה על מנת לתת שתן לפחות פעם אחת במהלך הלילה).
- עלייה מובהקת בתדירות מתן שתן במהלך היום.
- דליפת שתן.
- חוסר יכולת להתאפק.
- אחד התסמינים המובהקים ביותר של שלפוחית רגיזה הוא היעדר ההדרגתיות בתחושת הצורך לתת שתן. אדם בריא יכול לחוש צורך עז להטיל שתן, אך צורך זה לא מופיע יש מאין אלא מופיע באופן הדרגתי תוך כדי שהוא הולך ומתחזק. אנשים הסובלים משלפוחית רגיזה חשים בצורך עז המופיע כאילו יש מאין.
כיצד מאבחנים שלפוחית רגיזה?
חלק בלתי נפרד מתהליך האבחון של שלפוחית רגיזה כרוך בשלילת גורמים מסוימים שהיו יכולים לבוא לידי ביטוי בתסמינים מהם סובל המטופל. כך לדוגמה יש לשלול לצורך העניין פתולוגיה מקומית בשלפוחית כמו למשל אבנים בשלפוחית או זיהום מקומי בשלפוחית.
דלקת בדרכי השתן יכולה לגרום לכל התסמינים שהוזכרו לעיל, אך דלקת בדרכי השתן היא פתולוגיה שונה בתכלית השוני משלפוחית רגיזה, חרף ההסתמנות הקלינית הזהה. כמו כן, יש לשלול למשל נטילה של תרופות מסוימות, סוכרת, גידול בשלפוחית ועוד.
על מנת לאבחן את הבעיה נהוג לעשות שימוש בכלים הבאים:
- ישנם שאלונים רבים שמטרתם לספק לרופא מידע בנוגע לתסמינים מהם סובל המטופל ובנוגע למידת החומרה שלהם. כמו כן, נהוג לעשות שימוש ביומן השתנה אותו צריך החולה למלא בעצמו במהלך תקופה מסוימת.
- ציסטומטריה היא מדד אובייקטיבי נוסף המשמש לאבחון של שלפוחית רגיזה. הבדיקה כרוכה בהחדרה של קטטר (המחובר למד לחץ) לשלפוחית השתן דרך פתח השופכה ומילוי של השלפוחית בנוזל על מנת לבדוק את מידת הלחץ של שרירי השלפוחית ביחס למידת המלאות של השלפוחית.
כיצד מטפלים בשלפוחית רגיזה?
הטיפול בשלפוחית רגישה מותאם לכל מטופל ומטופל באופן אישי בהתאם לאטיולוגיה של הבעיה, לדרגת החומרה שלה, לתסמינים מהם הוא סובל, לסוגי הטיפולים בהם התנסה בעבר ועוד. קו הטיפול הראשון כולל בנייה של תכנית התנהגותית המשמשת לאימון השלפוחית ולאימון של שרירי רצפת האגן. כמו כן, קו הטיפול הראשוני כולל שימוש בגירוי חשמלי, ביופידבק, חינוך של החולה לשינוי הרגלי צריכת הנוזלים ועוד.
קו הטיפול השני כולל שימוש בחומרים שונים הנקראים אנטימוסקריניים. מדובר על תרופות שונות המביאות להרפיית שרירי השלפוחית. בין היתר מדובר על אוקסיבוטנין, דריפנצין, תרוספיום ועוד.
הקו השלישי של הטיפולים כולל שימוש ברעלן בוטולינום (בוטוקס) להרפיית השריר למשך שלושה עד ארבעה חודשים והטיפולים הרדיקליים ביותר המשמשים במקרים החמורים ביותר הם למשל הסרת עצבי השלפוחית בניתוח, הגדלת השלפוחית בניתוח והטיית שתן עם או בלי הסרה של שלפוחית השתן.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
יצאנו לבדוק מיתוסים על שלפוחית רגיזה – והתוצאות? הפתיעו גם אותנו