הרטבה בלילה (Bedwetting) היא תופעה נפוצה מאוד בקרב ילדים, הבאה לידי ביטוי במתן שתן באופן בלתי מבוקר במהלך השינה. בדרך כלל הרטבה בלילה נפסקת עד גיל שבע או מעט יותר מאוחר.
על מנת לסבר את האוזן נציין כי בגיל שבע אחד מכל שבעה ילדים עדיין סובל מהרטבה בלילה, אך לאחר גיל שבע לעומת זאת, רק חמישה אחוז בלבד מהילדים סובלים מהרטבה בלילה.
הרטבה בלילה מתרחשת בשכיחות גבוהה יותר בקרב בנים מאשר בנות, ונחשבת לבעייתית אך ורק במידה והיא מפריעה להורי הילד או לילד עצמו. יש לציין כי ברוב המוחלט של המקרים בהם ההרטבה הלילית מתרחשת לפני גיל חמש, לא נהוג להתייחס אליה כאל בעיה כלל וכלל. במקרים רבים הצורך לטפל בהרטבה בלילה מתעורר רק כאשר היא מפריעה לילד לקחת חלק בפעילויות חברתיות מסוימות כמו למשל לישון במסיבת פיג'מות.
נהוג לסווג את סוגי ההרטבה לשני סוגים מרכזיים: הרטבה ראשונית והרטבה משנית. הרטבה משנית היא הרטבה שחזרה להופיע לאחר חצי שנה לפחות שבה הילד לא הרטיב כלל ואילו הרטבה ראשונית היא הרטבה שמעולם לא נפתרה.
מה הם הגורמים להרטבה בלילה?
בחלק ניכר מהמקרים, קשה מאוד להצביע על גורם ברור שהוביל להרטבה בלילה, אך בדרך כלל מדובר על בעיה נפוצה במשפחתו של הילד. בכל מקרה חשוב מאוד להימנע מלהאשים את הילד בהרטבה. רוב המומחים תמימי דעים בנוגע לכך שמדובר על בעיה מולטיפקטוריאלית, כלומר על בעיה שנובעת כתוצאה משילוב של מספר גורמים.
בין היתר מדובר על הגורמים האפשריים הבאים:
- בעיות רגשיות – בעיות רגשיות עלולות לגרום להרטבה משנית, שכן חזרה של ההרטבה לאחר חצי שנה לפחות שבה הילד היה יבש מהווה מעין רגרסיה התפתחותית. לעתים ההרטבה קשורה לגירושין של ההורים, מעבר בין עבודות של אחד ההורים, מעבר דירה, מוות של קרוב משפחה ועוד.
- קושי להתעורר – כאשר השלפוחית מתמלאת מעבר לנפח מסוים, היא שולחת אותות למוח שגורמים לנו להתעורר משנתנו. עם זאת, מנגנון זה עדיין לא מפותח דיו בילדים קטנים ולכן האותות הנשלחים למוח אינם חזקים מספיק בשביל לגרום לילד להתעורר. לחילופין, יכול להיות שהמוח לא מגיב בצורה מושלמת לאותות או שאינו רגיש מספיק לאותות.
- פחד מהחושך – ילדים קטנים שמפחדים מהחושך לא אחת מפחדים לצאת מהמיטה וללכת לשירותים גם כאשר הם מרגישים שהם צריכים להתרוקן.
- ייצור מוגבר של שתן – ייצור מוגבר של שתן יכול בהחלט להוביל להרטבה בלילה, בעיקר במידה ומדובר על ילד בעל שלפוחית שתן קטנה יחסית. ייצור מוגבר של שתן יכול לנבוע כתוצאה מבעיה הורמונלית (חסר בהורמון ADH), צריכת משקאות המכילים קפאין לפני השינה (שוקו, תה, קפה או משקה אנרגיה למשל), צריכה מוגזמת של נוזלים לפני השינה ועוד.
- פעילות יתר של השלפוחית – שלפוחית רגיזה היא בעיה הבאה לידי ביטוי בהתכווצויות בלתי נשלטות של השלפוחית הגורמות לבריחת שתן באופן לא רצוני.
- גורמים אפשריים נוספים – זיהום בדרכי השתן, סוכרת סוג 1, עצירות חמורה, אבנים בדרכי השתן, מום אנטומי בדרכי השתן ועוד.
מה הם התסמינים של הרטבה בלילה?
היכולת לשלוט במתן השתן במהלך השינה מתפתחת לרוב בין גיל שנתיים לגיל חמש, אך עד גיל עשר יכולות בהחלט להתרחש "תאונות" מדי פעם בפעם. בדרך כלל מתייחסים להרטבה בלילה כאל בעיה הדורשת טיפול כאשר ההרטבה מתרחשת לפחות פעמיים בשבוע לאחר גיל חמש.
לא אחת ההרטבה תבוא לידי ביטוי בתסמינים נוספים המשתנים מילד לילד בהתאם לאטיולוגיה של הבעיה. כך לדוגמה אבנים בדרכי השתן יכולות לגרום בנוסף להרטבה גם לכאבים בזמן הטלת שתן ואילו דלקת בדרכי השתן יכולה לבוא לידי ביטוי גם בצריבה בזמן מתן שתן ואף בחום גבוה ובצמרמורות.
תסמינים אפשריים נוספים הם תחושת דחיפות להטיל שתן המופיעה באופן פתאומי וללא הכנה מוקדמת, עלייה בתדירות ההשתנה, קושי להשתין, התרוקנות לא מספקת, דליפת צואה, עצירות, דם בשתן, צמא משמעותי ועוד. במידה וההרטבה מופיעה במקביל לתסמינים נוספים היא נקראת הרטבה פולי סימפטומטית.
כיצד מאבחנים הרטבה בלילה?
האבחנה היא קלינית בעיקרה ומתבססת על תשאול של הורי הילד בנוגע לתסמינים מהם הוא סובל. במקרים מסוימים ההורים יצטרכו למלא יומן מסודר שבו יתעדו את כמות הנוזלים שהילד צורך במהלך היממה, את נפח השתן בכל התרוקנות, את מספר הפעמים שבהן הילד התרוקן, את מועדי ההשתנה ועוד.
בדיקות נוספות יבוצעו בהתאם לצורך. כך לדוגמה במידה וקיים חשד לכך שמקור הבעיה בסוכרת סוג 1, תבוצע בדיקת דם לבירור רמת הגלוקוז ובמידה ועולה החשד לכך שהבעיה הופיעה על רקע של זיהום בדרכי השתן, תבוצע בדיקת שתן כללית.
כיצד מטפלים בהרטבה בלילה?
להלן הטיפולים המרכזיים המיועדים עבור הסובלים מהרטבה בלילה:
- הימנעות מצריכת נוזלים רבים לפני השינה ובשעות הערב באופן כללי.
- הימנעות מצריכת משקאות המכילים קפאין כמו למשל תה, קפה, שוקו או קולה.
- על מנת להרגיל את הילד לכך שהוא צריך לקום כל אימת שהוא מרגיש את הצורך להשתין, ניתן לעשות שימוש בפעמונית. מדובר על מכשיר המחובר לפיג'מה, המתריע על תחילת ההשתנה באמצעות צלצול פעמון המעיר את הילד משנתו. בשלב מסוים המטופל ילמד להעיר את עצמו מהשינה גם ללא עזרת הפעמונית. כשמונה מתוך עשרה ילדים לאחר גיל שבע שסובלים מהרטבה בלילה מפסיקים להרטיב באמצעות פעמונית.
- ישנן תרופות שונות המסייעות לילד להתמודד עם הבעיה כמו למשל דזמופרסין הגורמת להקטנה של נפח השתן שנאגר בשלפוחית במהלך הלילה או אוקסיבוטינין הגורמת להרפיה של שרירי השלפוחית. תרופות אלו בדרך כלל מיועדות לשימוש חד פעמי, שכן לאחר הפסקת הנטילה, הבעיה נוטה להופיע מחדש.