צניחה של אברי האגן היא מצב רפואי שבו הרחם והנרתיק צונחים כלפי מטה ומגיעים עד למפתח הפות (בנשים שעברו כריתת רחם, מצב זה בא לידי ביטוי בצניחה של הנרתיק בלבד כמובן). מצב זה נגרם כתוצאה מהיחלשות משמעותית של שרירי רצפת האגן שתפקידם כולל בין היתר קיבוע של אברי האגן והנרתיק למקומם.
במקרים החמורים ביותר, כלומר כשמדובר בצניחה מתקדמת, ייתכן מצב שבו הנרתיק והרחם או הנרתיק בלבד יצאו אל מחוץ לגוף כגוש הבולט בין הרגליים. מדובר על תופעה שכיחה יחסית, כשלמעשה מדי שנה בארצות הברית לבדה כמאתיים אלף נשים עוברות ניתוח שחזור לאחר צניחה של אברי האגן.
מה הם הגורמים לצניחת אברי האגן?
חשוב לציין כי נכון לכתיבת שורות אלה האטיולוגיה של צניחת אברי האגן אינה ברורה לחלוטין. עם זאת, לפי הידע המחקרי שהצטבר עד כה נראה כי ישנם כמה גורמי סיכון ברורים לצניחת אברי האגן, כשבין היתר מדובר על הגורמים הבאים: ניתוח באגן, לידה נרתיקית, עלייה בלחץ הבטני אם בעקבות עצירות כרונית ואם בעקבות השמנת יתר, גיל מבוגר וכן נראה כי לצניחת אברי האגן קיימים מרכיבים גנטיים מסוימים שטרם התגלו במלואם.
עד הלידה החמישית, כל לידה נוספת מגדילה את הסיכון של האישה לצניחת אברי האגן בעשרה עד עשרים אחוז. באופן כללי, נראה כי השכיחות של צניחת אברי האגן גבוהה בנשים לאחר לידה פי 10 בהשוואה לנשים שלא ילדו. BMI גבוה מהווה גורם סיכון בלתי תלוי והשמנת יתר ככל הנראה עלולה להחמיר את הצניחה של אברי האגן או לגרום לה עקב עלייה בלחץ התוך בטני.
מה הם התסמינים של צניחת אברי האגן?
התסמינים של צניחת אברי האגן משתנים בהתאם לדרגת החומרה של הצניחה ובהתאם למספר פרמטרים נוספים. התסמינים השכיחים ביותר הם תחושה חזקה של לחץ באזור של הנרתיק ובלט של הנרתיק או של הרחם דרך מפתח הנרתיק. תסמינים אפשריים נוספים הם למשל כאבים בגב התחתון, הפרעות שונות בתפקוד המיני, עצירות, אצירת שתן, דליפת שתן וכאבים באגן.
אי נקיטת שתן במאמץ הוא הסוג הנפוץ ביותר של דליפת שתן בקרב נשים הסובלות מצניחת אברי האגן אם כי ישנן הסובלות גם מאי נקיטת שתן מדחיפות או מאי נקיטת שתן מעורבת הכוללת אי נקיטת שתן מדחיפות ואי נקיטת שתן במאמץ במקביל.
כיצד מאבחנים צניחה של אברי האגן?
האבחנה מתבססת בעיקר על הממצאים הקליניים, אך לעתים יהיה צורך בביצוע בדיקות נוספות על מנת לבצע אבחנה מבדלת בין צניחת אברי האגן לבין בעיות אחרות הבאות לידי ביטוי באותו האופן מבחינה קלינית. בתחילת תהליך האבחון יש לברר האם הנבדקת סובלת מגורמי סיכון מסוימים כמו למשל השמנת יתר, גיל מבוגר או ניתוח קודם באגן.
לאחר מכן, יש לתשאל את הנבדקת בנוגע לתסמינים השונים שהיא סובלת מהם. התסמין המובהק והנפוץ ביותר המהווה עדות לצניחת אברי האגן הוא דיווח על כך שהמטופלת חשה או ראתה את צוואר הרחם או את הנרתיק בולטים מפתח הנרתיק. לאחר נטילת כל הפרטים הרלוונטיים מהנבדקת יש לבצע בדיקה גופנית שמטרתה להעריך את מידת הצניחה ולקבוע במדויק במידת האפשר אילו אזורים בנרתיק מעורבים (כיפה, אחורי או קדמי).
במידה והנבדקת סובלת במקביל מבריחת שתן, יש לבצע בדיקות נוספות על מנת לשלול גורמים אחרים לאי נקיטת השתן, למרות שמדובר על תסמין שכיח בקרב נשים הסובלות מצניחת אברי האגן.
בין היתר מדובר על בדיקת שתן כללית והערכת נפח השתן השארי לאחר התרוקנות. במידת הצורך תבוצע גם בדיקה אורודינמית המאפשרת להבחין בין מצב של אי נקיטת שתן במאמץ לבין אי נקיטת שתן על רקע דחיפות.
את מידת החומרה של צניחת אברי האגן נהוג להעריך לפי שתי שיטות מרכזיות: POPQ (בדיקת כימות צניחת אברי האגן) או שיטת באדן ווקר. שתי השיטות מבוססות על המיקום של האברים בהשוואה למיקום של קרום הבתולין.
כיצד מטפלים בצניחה של אברי האגן?
בדרך כלל הטיפול המוצע לסובלות מצניחה של אברי האגן הוא ניתוח שחזור. עם זאת, במקרים מסוימים ניתן יהיה לנסות לטפל באופן שמרני על ידי שימוש בפסארי למשל, המיוצר מסיליקון רפואי, המוחזק במקומו על ידי החלק האחורי של עצם החיק. טיפול זה מתאים לנשים שזקוקות להחלמה זמנית, לנשים שלא יכולות לעבור את הניתוח על רקע של מחלות נלוות או לנשים שלא מעוניינות לעבור ניתוח.
כיום מוצעים לסובלות מצניחה של אברי האגן מספר ניתוחים שונים כשבין היתר מדובר על ניתוח משחזר, תיקון נרתיק אחורי או קדמי, אותרוסקופיה על שם ברץ', ניתוח לטיפול בצניחת רחם ועוד. הניתוח מותאם לכל מטופלת ומטופלת באופן אישי שכן ישנו שוני רב בין הניתוחים השונים. כך למשל בניתוח הנקרא קולפוקליזיס, מחזירים את אברי האגן למקומם ומבצעים סגירה של תעלת הנרתיק באופן מלא או חלקי. ניתוח זה מן הסתם מתאים יותר עבור נשים מבוגרות שאינן פעילות עוד מבחינה מינית וסיכויי הצלחה שלו גבוהים במיוחד.
ניתוחים אחרים מאפשרים למנותחות להישאר פעילות מבחינה מינית, אך רמת הסיכון שלהם גבוהה יותר. לאור זאת, לפני שמחליטים איזה סוג של ניתוח לבצע, יש להסביר למטופלת אודות הסיכונים הכרוכים בכל ניתוח וניתוח, להסביר לה על התוצאות המצופות מהניתוח, על האלטרנטיבות העומדות בפניה ועוד.