דליפת שתן במאמץ בנשים מטופלת במקרים החמורים ביותר באופן כירורגי, כאשר השיטה הניתוחית המועדפת לטיפול בנשים אלה היא מתלה סינתטי אמצע שופכתי (Mid-urethral synthetic sling).
ישנם מספר סוגים של ניתוח TOT זה, כאשר בין היתר מדובר בניתוח הנקרא TOT (ראשי התיבות של Trans-obturator tape) או בעברית: סרט העובר דרך התעלה האוברטורית.
חשוב לציין כי אין גישה ניתוחית אחת המתאימה לכל הנשים הסובלות מבריחת שתן במאמץ. אי לכך, על רקע המורכבות של הנושא ומכיוון שישנו מגוון רחב ביותר של תהליכים פתופיזיולוגיים שעשויים להיות מעורבים בבעיה, חשוב להתאים את סוג הניתוח באופן ספציפי לכל מטופלת ומטופלת.
ניתוח TOT – השדרוג של ניתוחי TVT
ניתוח TOT פורסם לראשונה בשנת 2001, כאשר במקור הוא פותח בתור גישה חלופית לניתוח הנקרא TVT תוך מטרה להקטין את הסיבוכים ואת התחלואה הכרוכים בניתוח זה. ניתוחי TVT (Tension free vaginal tape) הופיעו לראשונה בשנת 1995 ונחשבו לפורצי דרך בתחום.
בניתוחים אלה מיקמו לראשונה בהיסטוריה סרט סינתטי ללא מתח מתחת לשופכה האמצעית בגישה נרתיקית על מנת לחזק את הליגמנטים הפרה שופכתיים שסבלו מחולשה ניכרת. במילים פשוטות, בניתוחים אלו הושתלה רצועה של חומר שלא עובר ספיגה בגוף מתחת לשופכה במטרה לתמוך בה במצב שבו חלה עלייה בלחץ התוך בטני וכך למנוע דליפת שתן בזמן שיעול, עיטוש, קיום יחסי מין ועוד. בטכניקה המקורית שבה בוצע הניתוח, נעשה שימוש בסרט TVT שהועבר מכיוון הנרתיק לכיוון דופן הבטן.
תוך זמן קצר הניתוח הפך לפופולארי מאוד וזאת כיוון שהוא בוצע באופן זעיר פולשני ושתוצאותיו היו מצוינות, אך הבעיה המרכזית שלו באה לידי ביטוי בסיבוכים הניתוחיים ובסיבוכים המאוחרים. הסיבוכים הניתוחיים כללו בין היתר פגיעה בשלפוחית השתן, בכלי דם או במעי ואילו הסיבוכים המאוחרים היו קשורים למתח של הסרט שהוביל לא אחת לקשיים בריקון שלפוחית השתן. מעבר לכך, במקרים מסוימים הסרט השפיע על שלפוחית השתן, השופכה או הנרתיק וגרם לארוזיה.
במה נבדלים ניתוחיTVT מניתוחי TOT?
ניתוחי TOT נבדלים מניתוחיTVT בכך שבמקום להעביר את המחטים של הסרט הסינתטי דרך שיפולי הבטן, מעבירים אותן דרך הממברנה האובטורטורית והפתח האובטורטורי באגן. באופן הזה אכן הצליחו לגרום לירידה דרסטית בשכיחות הסיבוכים, בדגש על חדירה של המחטים לשלפוחית השתן.
אחד ההבדלים הנוספים בין ניתוחי TVT לניתוחי TOT הוא שבניתוחי TVT פתחי היציאה של הסרט ממוקמים בבטן התחתונה ואילו בניתוחי TOT פתחי היציאה ממוקמים בחלק הפנימי של הירכיים. כמו כן אחת מתופעות הלוואי של ניתוחי TOT שלא מופיעה בניתוחי TVT היא כאבים באזור החתכים בירכיים. מבחינת סיכויי ההצלחה של הניתוחים, נראה כי אין הבדל משמעותי בין שני הסוגים.
מה צפוי לאחר הניתוח?
מאחר והסרט המושתל בניתוח אינו מקובע למקומו ולמעשה הגוף הוא זה שאמור להצמיח סביבו רקמה שתעגן אותו, הרי שמומלץ להימנע מפעילות מאומצת הגורמת ללחץ באזור רצפת האגן במשך לפחות ארבעה שבועות לאחר הניתוח. עם זאת, אם המנותחת לא עוסקת בעבודה הדורשת מאמץ פיזי, רוב הסיכויים שתוכל לחזור למקום העבודה שלה תוך שבוע בלבד ממועד הניתוח.
לאחר הניתוח חשוב מאוד להיות ערים לתסמינים שעשויים להעיד על סיבוך, כמו לדוגמה חוסר יכולת לרוקן את השלפוחית בצורה תקינה, דימום שלא נעצר, כאבים חמורים באזור הניתוח ועוד. בדרך כלל עד שישה שבועות לאחר הניתוח תערך ביקורת על מנת לוודא שלא הופיעו סיבוכים או תופעות לוואי חמורות וכי אכן הושגו התוצאות המצופות.